וייטנאם יכולה ת'או והשווקים הצפים

היום קמנו בשעה 5 לטיול שיט סביב המקונג ולבקר בשווקים הצפים של קאי רנג ופונג דיין. השעה הייתה 6 בבוקר כשהיינו ברחוב ונראה היה שעת העומס של כל כך הרבה אנשים שהתחלפו ברחובות. בלי קפה, חתוך או תת-קרקעי, עלינו לקאנו הסירה באורך של מטר וחצי בלבד ונכנסנו למפלצת הנהר הזו שהיא המקונג.

עם הגעתה לשוק הראשון, אשה ראתה אותי ישנה על פניה והתקרבה עם הסירה שלה והציעה לי קפה טוב. אז כן, מוחי התבהר קצת יותר והתחלתי ליהנות ממחזה זה של סירות, פירות, ירקות, דגים, בשר, צבעים בכל מקום, סירות בכל מקום שמכריזים על סחורתם.

בתוך חוסר השליטה בכל כך הרבה סירות שמתרסקות זו בזו, נראה היה שהכל היה קצב איטי, נעים, כמעט מעייף וכל סוחר דגים ספרדי היה לא במקום מאז שאיש לא צעק למכור את הסחורה שלו.

חזרנו דרך אחד הערוצים האינסופיים שלה, תוך התבוננות כיצד נשים שטפו בגדים בתנוחת האשכבה האופיינית שלה, ילדים מתרחצים בנהר והכל תחת שמיכת ג'ונגל עבה שמזינה ומעניקה חיים בדלתא המרהיבה הזו.

כשהגיע שוב לעיירה, גואידו ניסה קארי נחשים והאמת שהיא בכלל לא הייתה רעה!