נסיעות

הפאב של איביזה: כרוניקה של ליל שתייה מאת טורריון אל רוביו

Pin
Send
Share
Send


עם @Jexweber בדבלין שלא מצייר שום דבר בפוסט הזה אבל אין לי תמונות מאותו לילה


היה קר מאוד. באמצע ינואר נדמה היה שהאספלט קפא לפעמים ובקושי הוצאתי את ידי מכיסי במהלך ההליכה. אחרי קצת יותר מעשר דקות הגענו לעיירה ומצאנו זוג - תמהיל סקרן וחשדני של זקן ונערה קריבית. שאלנו אותם על הצעדה בטוריון אל רוביו והם אמרו לנו שהם הולכים לעבר הכביש פאב איביזה זה היה כמה דקות משם.

אנחנו לא מפקפקים בכך והלכנו לפאב של איביזה, מוכן להתערבב עם המקומיים ולשתות שתייה ולשתף חוויות טיולים והרפתקאות ברחבי העולם.

הפאב באיביזה הוא אחד מאותם מקומות מרובעים ומרווחים שבהם מתאספים אנשי העיר. לא ניתן להגדיר את הגיל הממוצע: בני נוער, מבוגרים וילדים מגיעים כולם לפאב בכדי לשתות את המשקאות, כנראה בגלל ההיצע המצומצם בעיר. חלקם ככל הנראה נכנסים לרכב ויוצאים לפלססניה אם כי כיום עם בקרות האלכוהול ואחרים זה צפוי להיות מסובך.

כשנכנסנו לפאב של איביזה, הושמע ברקע מוסיקה ספרדית, היה באמצע כדורגל שולחן וכמה שולחנות וכיסאות לשבת עליהם. רוב האווירה הייתה בבר אז פנינו לשם.

ההפתעה הראשונה הגיעה כשהזמנו את הקובאטות הראשונות. נתתי לו כרטיס 20 והוא הכין לי ברוג'ל וג'וני ווקר שניהם עם זנב וראיתי שהוא מחזיר לי כרטיס אדום וכמה מטבעות. הזיתי. התבוננתי בשינוי ורק החייבו אותי 3.5 יורו לכוס. נזכרתי שגם בברצלונה לפני השינוי ליורו, הקובנים כבר היו שווים יותר מזה.

ראינו שאנשים נכנסו לחדר שפונה כלפי חוץ מאותו פאב וחשבו שזה אזור העישון. פנינו לשם ומצאנו למעשה סוג של פטיו חיצוני בו המקומיים שתו את המשקאות שלהם ועישנו בקור הלילה. הופתעתי לראות שבנו מדורה אדירה שגחליה עזרו להעביר את הקור. מותרות.

התחלנו לשוחח עם אנשים ומכאן קרה משהו בלילה. זה כאילו ידיו של השעון נעצרו והחלו לנוע בקצב תזזיתי ללא שום צפון. פגשנו קבוצה בשנות הארבעים לחייהם בשכרות ניכרת. אחרי ההאנגאובר אני לא זוכר את כל מה שחווינו ואת השיחות השלמות שקיימנו, אבל אני מבטיח לך שהיה לנו נהדר והיה לנו איתם צחוק בלתי נשלט. אחד אמר לנו שהוא בדיוק הגיע לפאב והשתין על הקיר כמו חמורים כשהרים את רגלו כשהוא מראה את תנוחתו. אחר התחיל לספר לנו מה מיליי עשה עם הכחול קיץ כפכפים.

משקפיים נוספים נפלו וידיו של השעון המשיכו להסתובב בטירוף בכיוונים מנוגדים. זה נראה כאילו היינו במימד אחר, כאילו חור שחור מצץ אותנו החוצה ועבר לעולם מקביל.

יצאנו לעשן סיגריה נוספת והתבוננו כשהצוות הצליח עם המדורה להכין כמה גחלים ולבשל חתיכת חזיר ענקית. למרות שהתחלתי לחשוף רק כדי לראות אותו, לא התגעגעתי לאירוע והם הציעו לי את הסכין לתת לו כמה חתכים. זה היה משהו שהם מכנים ברבא ואנחנו לא מהססים לנסות את זה. למעשה, זה היה שומן חזיר אותנטי, אם כי עם הקור והמשקפיים זה היה נפלא עבורי.

כשהסתכלנו על השעון בפעם הראשונה זה כבר היה השעה ארבע וחצי. לרגע האחריות פגעה בנו כשחשבנו שלמחרת עלינו לקום בשמונה. עשינו מאמץ נפשי ונפרדנו מחברינו החדשים בטוריאון אל רוביו. ובכן, האמת היא שכרגע אני לא זוכר אם באמת נפרדנו. כל אחד ניגש לכדור שלו עם לוח החיתוך שלו אז תארו לעצמכם את התוכנית.

יצאנו לרחוב והקור לקח לנו חצי חתך בבת אחת. היינו כנראה מתחת ל -0 מעלות ונסענו במסלול אל האכסניה בזמן שיא.

ישנו שלוש שעות בלבד. למחרת חיכינו ליום קשה אך מרגש בפארק הלאומי מונפרוי עם קבוצת הנאדרים.

הטוב מכל היה לגלות שני דברים בבוקר: שבקושי היה לו הנגאובר וכי המיתוס של הגרפון בכפרים הוא מיתוס גרידא ואותם 3.5 יורו שהיו שווים את הקובות היו ראויים לכך. החלק הגרוע ביותר הוא ששכחתי את המצלמה ואין לי תמונות להמחיש את אותו לילה סוריאליסטי ובלתי נשכח.

Pin
Send
Share
Send